סיפור על אהבה בוערת, קנאה, תסכול, תמימות נעורים, פוליטיקה זדונית, שמועות כזב, הקטנת נשים וגבריות פגועה.
מה קורה כשאותלו, אדם ממוצא זר שלא נולד מתוך האליטה, הופך להיות מפקד הצבא הנערץ ואף זוכה באהבתה של בת האצולה הצעירה והיפה דסדמונה?
מה קורה כשהתסכול והקנאה של השליש הצבאי יאגו, מופנים למלאכת חבלה באושרו והצלחתו של אותלו? כיצד החולשות האנושיות הופכות לרעל קטלני שממית וחונק כל הגיון וכל רגש של אהבה? התשובות לכך ועוד - בהפקה החדשה של "אותלו" בתיאטרון מלנקי.
תיאטרון ״מלנקי" חוזר לסיפורו של הזר המפורסם מכל. השחקן המוערך גיל פרנק יכנס לנעליו של אותלו, הגנרל בשירות ונציה, מולו דודו ניב כסמל הבוגדני יאגו, בטרגדיה רוויית תפקידים גדולים מהחיים, עלילה שנסובה סביב חברה גזענית שבעה ומתפוררת, על סיפור אהבה וקינאה יוקדת שנותר עדכני גם למעלה מ- 400 שנים לאחר כתיבתו, ממש כאילו נכתב היום. לצידם, קסניה מרקוזה בתפקיד אמיליה העוצמתית, וכן מצטרפים חדשים לאנסמבל התיאטרון - בוגרים מבטיחים מבתי הספר הבכירים למשחק בית צבי וניסן נתיב- גיל לבנת כדסדמונה היפה וברק פרידמן הוא קאסיו - השעיר לעזאזל.
״סיפור האהבה הטראגי מצליח לעורר הזדהות גם מאות שנים לאחר כתיבתו, ומזכיר שבני האדם כולם חוטאים לעיתים בתסביכים המגוונים שמשתקפים על הבמה בקרב הדמויות השונות.״ מספר מיכאל טפליצקי, מעבד ובימאי ההצגה. ״תחושת הזרות שבוערת בלב המחזה ומובילה את העלילה, אינה ייחודית לאותלו הזר מוונציה אלא נוכחת בחיי כולנו - בעלי מבטא, רקע ומנטליות או צבע עור שונים. לצד זאת, המחזה מביא לידי ביטוי את אווירת הנכאים בונציה העשירה, השבעה, האלימה והמתפוררת, נקודות השקה שמזכירות את החברה הישראלית בת ימינו - דורות צעירים, שבעים שחסרים את תשוקת דור המייסדים שהקימו את ארץ ישראל. במידה רבה, עלילת המחזה מהווה תמרור אזהרה עבורנו כחברה.
יוצרים
גיל פרנק - אותלו, גנרל בשרות וונציה
דודו ניב - יאגו, שליש (סמל)
הדס אייל - דסדמונה, אשתו של אותלו
ברק פרידמן - קאסיו סֶגנו המוערך של אותלו, ברבאנציו דוכס וונציה אביה של דסדמונה
קסניה מרקוזה - אמיליה, אשתו של יאגו
מאת: ויליאם שייקספיר
תרגום: דורי פרנס
עיבוד ובימוי: מיכאל טפליצקי
עיצוב במה: אלכסנדר ליסיאנסקי
עיצוב תאורה: מישה צ'רניאבסקי ואינה מלקין
עיצוב תלבושות: יהודית אהרון
עוזרת במאי: יוליה גולנד
מוזיקה מקורית: יבגני לויטאס
תמונות: מרק צו