סיפורו של צ’כוב על תקוות שלא התגשמו, אהבה, אכזבה ואומץ אנושי שקט — מסופר באסתטיקה הייחודית של תיאטרון מלנקי: קאמרי, מדויק ומרגש.
 

באחוזה שכוחת אל, שבה שלטו במשך שנים עבודה שגרתית ומסירות שאין רואים, לפתע משתנה פעימת החיים: הפרופסור מגיע עם רעייתו הצעירה, והעולם המוכר מתערער. כל מה שנשמר זמן רב בלב ואֵינו נאמר — פורץ החוצה; הגיבורים מתמודדים עם אכזבתם ועם השאלה שמעולם לא העזו לשאול: מה נשאר בשבילי?
 

"דוד וניה" הוא מחזה על אנשים שחיים למען אחרים ושוכחים את עצמם — עד שהם מעזים לראשונה לבחון את חייהם באמת.